עטיפה של ספר היא הקשר הראשון שנוצר בין הספר שבפנים לבין הקורא שבחוץ. זה שנכנס, למשל, לחנות ספרים ונמשך להסתכל, מכל הספרים הפרושים על מדף התצוגה, דווקא באחד מסוים. ספר שאולי יוכל להטיס אותו אל עולם חדש, מופלא. הוא מסתכל בעטיפה ומהרהר: מה יספר לי הספר הזה? איזה בן לוויה הוא יהיה לי לזמן הקרוב? מה אלמד ואיך אשתנה בעקבותיו? ואולי פשוט מחכות לי פה כמה שעות של כיף?מכל הפרויקטים שנעשים אצלי בסטודיו, האישי ביותר הוא עטיפה של ספר. הרי אני אחת מהקוראים הראשונים של ספר לפני הוצאתו לאור. למי שאוהב לקרוא, זה תפקיד מאוד מסקרן: הוא משלב תכונות של איש תרבות ויצירה, פרשן ופנטזיונר, אנתרופולוג ואיש שיווק. כי ברגע שגיבשת איזו תפיסה של הספר, עליך להעביר אותה הלאה. אל הקורא.
להעביר ספר שלם רק בדימוי אחד? זאת משימה קשה, ואם זה ספר טוב - המשימה יותר קשה: איך תצליח אמנות של מסר אחד מובהק, אמנות של סמלים וכרזות, להתמודד עם מסר כל כך מורכב?
העטיפות של הוצאת גאלימאר הצרפתית פתרו את הדילמה בעזרת גישה מינימליסטית:“פחות הוא יותר”. במשך שנים, כמעט כל העטיפות שיצאו שם הסתכמו בכותרת הספר ושם הסופר, אדום על גבי לבן, מסגרת אדומה - וזהו. פשוט. כך נשמרת לאורך שנים אובייקטיביות אלגנטית שהיא מסימני ההיכר של ההוצאה. היום רואים בגאלימאר התפוררות של עקרון הברזל הזה. אפשר לדמיין איך בישיבות שיווק מתישות שולפים מומחי השיווק נתוני מכירות של מתחרים, דורשים להתקדם עם הזמן, להאכיל בכפית, ואת המנהל הקריאטיבי הוותיק מתפרץ “מֵרד אלור! שיהיו אימג’ים! אבל אני מתפטר!”
בהוצאת הספרים הבריטית (וגם האמריקאית) פינגווין חושבים אחרת. שם כל עטיפה מקבלת טיפול פרטני, גם אם היא שייכת לסידרה, ובפינגוין יש הרבה סדרות. לרגל 70 שנה להוצאה, הוציאו שם את פינגווין ביי דיזיין, המציג את ההיסטוריה של ההוצאה בעיצוב עטיפות. ספר מרתק שמלמד כמה דברים על היסטוריה וחברה דרך עיצוב.
והעתיד? הספר האלקטרוני מתקרב אלינו בצעדי גמד קטנים ומהירים... רגע... בעצם הוא כבר כאן. הוא עדיין לא דרס לגמרי את הספר המודפס ועטיפתו, אבל לא אתפלא אם זה יקרה. מה יהיה אז על העטיפות? התשובה היא כנראה ברעיון ובתהליך היצירה. רעיונות טובים נשארים אפקטיביים גם אחרי שטכניקות עוברות מהעולם. לא היצמדות למדיה מסויימת, אלא שאיפה מתמדת לעורר מחשבה או רגש, לגרום לכם להרים גבה או להרהר, לא להותיר אתכם אדישים לחלוטין, וליצור דבר של יופי.
פורסם לראשונה במסגרת המרכז האקדמי ויצו חיפה