נכון כתב עודד בן יהודה, שהשווה, לשוא, בין ביטוייה החזותיים של המחאה הנוכחית לשל דומותיה בעולם, וגם נתי אוחיון, בנסיונותיו (שלא נשאו פרי) למצוא מה חושבים בוגרי האקדמיות לעיצוב בנוגע לסוגיות הבוערות.
כאשר היא ספונטנית, נוטה השפה העיצובית של מחאת האוהלים להזכיר שלטי תנועת נוער או "פלאקטים" שצוירו ע"י מורותינו בבית הספר היסודי. במקרים המוצלחים יותר, אפשר לזהות שפה טיפוגרפית חופשית יותר, מעין "נון-דיזיין" המזכיר מעט עבודות פאנק מסוף שנות השבעים.
מז'אנר שלטי תנועת נוער או "פלאקטים" שצוירו ע"י מורותינו בבית הספר היסודי. כרזה על אוהל
בסגנון "נון-דיזיין" פוסט פאנקיסטיכאשר היא "מעוצבת" מעט יותר, אין בה בשורה עיצובית חדשה, רק גיוס של שפות קיימות - החל באיורים מקסימים של אנגלמאייר התלויים על גזעי העצים, או טייק-אופ'ס כגון שלטי האוהלים, שהם בעצם משחק חזותי על שלטי רחוב. מבחינה טיפוגרפית צרה, בקלות אפשר היה לכנות את המחאה הזו כמחאת ה"טייק-אוף".
אחד מאיוריו המקסימים של אנגלמאייר התלויים על גזעי העצים בשדרה
משחק חזותי על שלטי רחוב. מחאת ה"טייק-אוף"גישה רטרו-נוסטלגית ממש אפשר למצוא בעיצוב מודעות הוועד המארגן. בשחור צהוב בסיסיים ובשימוש בגרסא מוצרת של אות אהרוני כבד (1938) או חיים כבד (1933) בכותרות, והדסה (1958) בלוגו הוועד, מאזכרות המודעות באופן ברור (ואולי מכוון?) כרזות פוליטיות משנות ה-30 ועד ה-60.
לוגו המאבק. גישה רטרו-נוסטלגיתואולי זה לא מקרה שהגישה הטיפוגרפית הרעננה ביותר באה דווקא מכיוון ציורי קומיקס התלויים על כמה מהאוהלים - משוחררת, כנה, חצופה.
ציורי קומיקס תלויים על האוהלים. גישה טיפוגרפית רעננהאך בניגוד למה שאולי משתמע מרשימה זו, אני עצמי אינני בעד כינון שפה עיצובית למחאה הזו. בדיוק כשם שכוחה החברתי וההצהרתי נמצא דווקא בחוסר המיקוד התוכני שלה - היא מכסה כל כך הרבה נושאים, באופן שמצליח יפה לבלבל את הממשלה - כך גם כוחה של השפה החזותית שלה, נמצא דווקא בחוסר המיקוד, בגיוונה ובכנותה.
לדף הפליקר טיפוגרפיית האוהלים